יום חמישי, 17 במרץ 2016
יונק הדבש
Fwd: Delivery Status Notification (Failure)
מאת: Mail Delivery Subsystem <mailer-daemon@googlemail.com>
תאריך: 17 במרץ 2016 בשעה 9:39
נושא: Delivery Status Notification (Failure)
אל: ofrasn@gmail.com
g15TXk9eR16kgLSDXp9ec15nXkdeo15k=?=
To: bobsfog2004.bird@gmail.com
Content-Type: multipart/related; boundary=047d7bea3dfc91aa69052e39bc01
הציפור יונק הדבש
ציפור קטנה ויפה, בעלת מקור דק וארוך.
ניזנת מצוף של פרחים
הצופית הייתה בארץ בשנות 1930 ציפור נדירה ביותר של נאות מדבר
<https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%95%D7%95%D7%94_%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8>
ומוכרת
מראיה רק לחוקרים מועטים. היא נקראה בעבר יונק הדבש, שם שניתן לה ככל הנראה על
ידי החוקר המפורסם ישראל אהרוני
<https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99_(%D7%96%D7%95%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92)>,
אבל השם הזה שונה רשמית לצופית ב-1958 <https://he.wikipedia.org/wiki/1958> על
ידי ועדת שמות מיוחדת שהוקמה כדי לשים סדר בשפה ולתת שמות מעשיים לצמחים ובע"ח
חיים שונים שלא היה להם שם מוסכם. שמה של הצופית שונה מאחר שהיא אינה יונקת את
הצוף אלא מלקקת אותו מתוך הפרחים, וכן משום שחלק ניכר ממזונה הוא בכלל חרקים.
הקוליברי משתמש גם הוא בלשון לצורך שאיבת צוף מהפרחים אבל הוא מגלגל את הלשון
לכלי יניקה ולכן השם *יונק הדבש* מתאים לו יותר מאשר לצופית, וזהו שמו בעברית.
[image: תמונה מוטבעת 1]
Fwd: העורב
מאת: בתיה מנדל <mandelbatia@gmail.com>
תאריך: 17 במרץ 2016 בשעה 9:24
נושא: העורב
אל: bobsfog2004.bird@bliogger.com
عصفور الدوري
لدوري (الاسم العلمي:Passer) هو جنس من الطيور يتبع فصيلة الدواري من رتبة العصفوريات.[1][2]. العصفور الدُّوْري اسم لعديد من الطيور الصغيرة الشائعة ذات الألوان البنيّة والبيضاء والسوداء. توجد عصافير الدوري في مناطق كثيرة من العالم. ولها مناقير مخروطية الشكل، وتتغذى أساسًا بالحبوب.
عصافير الدوريّ في العالم القديم. تنتمي إلى فصيلة الطيور الحباكة نفسها. وهي تشقشق أكثر مما تطلق أغاني حقيقية. وفي الشتاء، تكوِّن أسرابًا كبيرة. وتتغذى هذه العصافير بحبوب الحشائش، ومنها محاصيل الحبوب. والعصفور المنزلي الدوري أكثر عصافير العالم القديم شهرة. وهو ينمو ليصل إلى 16سم طولاً. ويبني عشه تحت طنف المنازل (ذلك الجزء من السقف الذي يبرز من الحائط). ويعتقد أن العصفور المنزلي نشأ في وسط إفريقيا، وانتشر عبر وادي النيل إلى البحر الأبيض المتوسط ومن هناك انتشر شمالاً. وهو يوجد الآن في مناطق شبه متجمدة. وقد أدخل الناس العصافير المنزلية إلى أجزاء أخرى من العالم من بينها أستراليا ونيوزيلندا وشمالي أمريكا. وتبني العديد من الأنواع الأخرى من العصافير عادة أعشاشها في طنف (إفريز) المباني.
תוכי נזירי
שם הציפור בעברית: תוכי נזירי
שם הציפור באנגלית: Monk Parakeet או Quaker Parrot
שם הציפור בלטינית: Myiopsitta monachus
שם הציפור בערבית: ببغاء الراهب
משפחה: תוכיים Psittacidae
תקופת שהיה בישראל: יציבה (פולשת)
תפוצה בעולם: תפוצה טבעית בדרום אמריקה - מבוליביה, פרגוואי, ברזיל ועד ארגנטינה
תפוצה בישראל: גוש דן וסביבתו הקרובה, הולך ומרחיב תחומי תפוצה
מקום חיות: שפלות פתוחות למחצה, עד לרום של 1000 מ', חורשים, יערות דלילים סבכי שיטה, מטעים ובמיוחד בקרבת מגורי אדם ובפרקים עירוניים.
מזון: זרעים של עשבים הכוללים תירס, דורה ושאר דגניים, זרעי חמניה, מגוון עלים, דשא, ניצנים, פרחים, פירות כאפרסקים, אגסים ופרי הדר וחרקים.
Fwd: נחליאלי
מאת: טל טרם <talterem@shvilim.org>
תאריך: 17 במרץ 2016 בשעה 9:23
נושא: נחליאלי
אל: bobsfrog2004.bird@blogger.com
נחליאלי הוא סוג של ציפורי שיר ממשפחת הנחליאליים. הנחליאלי הוא ציפור שיר דקת-גו ודקת מקור. נוצות זנבה נעות ללא הרף. גודלו כגודלה של דרור, אך זנבו ורגליו ארוכות יותר משל הדרור. הנחליאלי מתעופף בקלילות. פירוש השם המדעי - "זנב-נוע", ואכן, הנחליאלי מנענע בזנבו הארוך תוך כדי הליכתו. השם העברי נחליאלי ניתן על ידי מנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1886, זאת מכיוון שהוא מקנן על גדותנחלים.
הנחליאלי מקנן בקנים הבנויים על הקרקע. אלו עשויים מחומר צמחי ומרופדים בשיער ובנוצות. נקבת הנחליאלי מטילה כארבע עד שבע ביצים אפרפרות בכל הטלה. הדגירה נמשכת כשבועיים. שבועיים נוספים לאחר מכן הנקבה מאכילה את גוזליה עד שהם עפים מן הקן והופכים עצמאיים.
אורלי ומיכל
מַיְנָה מצויה (שם מדעי: Acridotheres tristis) או המיינה ההודית היא עוף ממשפחת הזרזיריים שבסדרה ציפורי השיר. צבעה הכללי חום-כהה, עם כתמים לבנים בכנפיים; הראש והצוואר – בצבע אפור-כהה; המקור, סביב העיניים, והרגליים – בצהוב.
מקורה של המיינה המצויה באזורים הטרופיים של דרום אסיה. היא הועברה למקומות שונים בעולם בעיקר לצורך הדברה ביולוגית של מיני חרקיםמזיקים.
ברחבי העולם היא ידועה כמתחרה עם מינים מקומיים על מזון ואתרי קינון וכגורמת נזק ליבולים חקלאיים.
המיינה היא אוכלת-כל, וניזונה ממזון מגוון הכולל חסרי חוליות, פירות, גוזלים, ביצים ולטאות. היא נמנית עם העופות החקיינים (כמו מינים שונים שלתוכים) ויש לה יכולת לחקות את צלילי סביבתה הקרובה[2].
זהו מין פולש בארץ ישראל, הנמנה ברשימת "מאה המינים הפולשים הגרועים ביותר בעולם" לאור הנזק הכבד שהוא מחולל למגוון הביולוגי המקומי.[3]היא הובאה לארץ ישראל במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 כחית מחמד למתחם הצפארי בפארק הירקון בתל אביב-יפו, ושוחררה או ברחה מכלובים; תוך זמן קצר היא התפשטה מתל אביב לכל גוש דן ומשם צפונה, דרומה ומזרחה.[4] ב-2015 מיינה כבר הייתה הציפור החמישית בתפוצתה בישראל,[5] כשתפוצתה גדלה מדררה, בולבול וצופית.